מאירי על בבא בתרא מ״ה ב

« מאירי על בבא בתרא מ״ה ע״א מאירי על בבא בתרא מ״ו ע״א »

1 בבא בתרא פתח ↗

וְהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ: הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים, צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים! אֲמַר לֵיהּ: הֲדַרִי בִּי. מֵתִיב רָבָא לְסַיּוֹעֵי לְרַבָּה: הַנּוֹתֵן טַלִּיתוֹ לְאוּמָּן, אוּמָּן אוֹמֵר: שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ לִי, וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אַחַת. כׇּל זְמַן שֶׁהַטַּלִּית בְּיַד אוּמָּן – עַל בַּעַל הַבַּיִת לְהָבִיא רְאָיָה. נְתָנָהּ לוֹ – בִּזְמַנּוֹ, נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. עָבַר זְמַנּוֹ, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.

1 לפי שטתנו הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצתי לי והלה אומר לא קצצתי אלא אחד כל שהטלית ביד האומן ואינו נראה הואיל והאומן יכול לומר החזרתי אפילו היו שם עדים אלא שלא ידעו הקציצה האומן נאמן עד כדי דמיו ונשבע שבועת המשנה ונוטל ואם נראה הכלי אפילו לא היו שם עדים בעל הבית נשבע שבועת המשנה כדין שכיר ונותן כדבריו ואם כבר יצאה טלית מתחת ידו ישבע בעל הטלית שבועת מודה מקצת או היסת אם כפר בכל ואין בה חלוק בין בזמנו לעבר זמנו:

« מאירי על בבא בתרא מ״ה ע״א מאירי על בבא בתרא מ״ו ע״א »